שפה שהיא יותר ממילים
השיר ״אצלנו בחצר״ של נעמי שמר מזכיר שלכל אדם יש דרך משלו לתקשר. כאמא להודיה, ילדה עם צרכים מיוחדים, אני חווה את זה בכל יום. התקשורת בינינו נעשית במילים, בסימנים, במשחק ובציור.
לפעמים אני לא מצליחה להבין מה היא רוצה, ולפעמים קשה לה להסביר. ברגעי התסכול אני מזכירה לעצמי שלא מדובר בבחירה להקשות. אנחנו מחפשות יחד דרך להבין זו את זו. כהורים, נעשה הרבה כדי להכיר את השפה של הילדים שלנו.
ומה קורה בשיחה בין בני זוג?
בזוגיות, דווקא כשיש לנו מילים, אנחנו לפעמים מצפים שהאחר יבין אותנו בלי שנצטרך להסביר. אנחנו מקווים שיבחין בהתנהגות, ירגיש את הצורך וידע מה לבקש. כשהוא לא מבין, מתחילים תסכול והאשמות.
אפשר לעצור ולשאול: האם אמרתי מה חשוב לי? האם הקשבתי למה שחשוב לצד השני? שאלה מדויקת יכולה לפתוח שיחה שהציפייה לניחוש סגרה.
גישור כשפה יומיומית
את כלי הגישור אפשר ללמוד ולתרגל גם מחוץ לחדר הגישור. בזוגיות, במשפחה ובעבודה, הם מאפשרים להתבונן, להקשיב ולחפש הסכמות במקום להתמקד רק בעמדות.
הדרך שבה אנחנו מנהלים שיחה היא גם דוגמה לילדים: איך מתמודדים עם אי־הבנה, איך נותנים מקום לצורך אחר ואיך אפשר לחלוק בלי להפוך כל מחלוקת למאבק.
לא רק כשנפרדים
גישור מוכר בעיקר בהקשר של פרידה או סכסוך עסקי. אבל אפשר להיעזר במפגשים ובכלים הגישוריים גם כדי לשפר קשר קיים, את השיח בבית ואת התקשורת בעבודה. בתמונה במאמר, הודיה ואני מתקשרות באמצעות משחק.